שליו שמעוני

(בת 45) מטפלת בתנועה ומנחה קבוצות בבית החולים לבריאות הנפש שער מנשה.

השכלה אקדמאית
B.A בפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב.
M.A בטיפול באמנויות באוניברסיטת חיפה.

תרפיסטית בתנועה מוכרת על ידי משרד הבריאות. בעלת ניסיון של 14 שנים.

חוקרת ומפתחת את תחום ה’מיינדפולנס בתנועה’ באוניברסיטת חיפה.

אייפק, טאכיון, המסע של ברנדון בייס, העבודה של ביירון קייטי ועוד.

ומתמיד העסיקה אותי השאלה מהו הטיפול שיביא לשינוי המשמעותי ביותר בדרך המהירה ביותר?

כשבליבי הידיעה שאנחנו ישויות מורכבות, אשר עשויות מכל שלושת האלמנטים - גוף, נפש ורוח - תמיד הרגשתי שעד שכל האלמנטים הללו לא יתאחדו בתוך שיטת טיפול אחת, משהו בסיסי תמיד יהיה חסר.

זו הסיבה שלמדתי פסיכולוגיה וכאשר הרגשתי שכמעט אין התיחסות לגוף,המשכתי ללימודי טיפול בתנועה, הרואים את הגוף כחלק בלתי נפרד מהתהליך הטיפולי. אך גם שם היה חסר לי  האספקט הרוחני האינטואיטיבי ולכן במקביל למדתי שיטות כמו טאכיון, המסע של ברנדון בייס, מאסטר לרייקי , אייפק ועוד.

וכך בעצם נולד הרעיון של  מיינדפולנס בתנועה, טיפול המשלב גוף, נפש ורוח. טיפול  מאזן, מרפא ומקדד מחדש לעבר חיים מלאים ומאושרים יותר. רוקדת אל החופש אחד מחלומות הילדות שהותירו בי את החותם העז ביותר, היה חלום שבו מכשפה מרשעת חטפה אותי ועוד כמה ילדים נוספים, וכלאה אותנו במשך זמן מה. אני זוכרת שהגיע יום אחד, שבו שמתי לב שהיא לא נמצאת יותר – והחלטתי לברוח. הצלחתי לשכנע את הילדים האחרים לבוא איתי, להשתחרר מחלום הבלהות הזה שבו נכלאנו.

אני זוכרת אותנו רצים בהתלהבות, נרגשים מתחושת החופש ששבה אלינו, עד שהגענו לחומה גבוהה שחסמה את הדרך, ואת ההתלהבות, וכולם חזרו לתחושת האבדון שאפפה אותם בתוך ההסגר שבו היינו. לי לא היה אכפת, אני הייתי נחושה – התחלתי מטפסת על החומה, למרות הפחד שקינן גם בי, וקפצתי מעליה פוצחת בריצה אל עבר החופש.

הביטחון שבליבי ובפעולותיי נסך אומץ גם בילדים האחרים, וחלקם החלו אף מטפסים אחרי – אני פתחתי פער והמשכתי הרחק הרחק, רצה באקסטאזה.. מצאתי את עצמי בשדרת עצים פסטורלית, כשממולי עולה שמש ענקית, שמש של חופש, ואני דוהרת לתוכה שיכורה מאושר.

כשפקחתי את העיניים בבוקר, ידעתי שנגלה בפניי משהו חשוב ועמוק לאין תיאור, משהו שלעולם לא אשכח – חופש. חופש אמיתי, החופש העמוק ביותר.

בחלוף השנים מצאתי את עצמי הוגה שוב ושוב במשמעויותיו הרגשיות והרוחניות של אותו חלום, וככל שההלכתי והתפתחתי במסע האישי והמקצועי אותו גילוי עוצמתי הפך לשאלה הולכת ומתרחבת – כיצד לחיות, להוות, ולהיות חופש – בכל מימדי החיים?

מהו חופש שלא תלוי בדבר? מהו חופש חיצוני, אך גם פנימי – לנוע, ליצור, לחקור, לגלות?

איך נעים בתוך החיים מתוך תחושה של הרמוניה פנימית, חסרת מאמץ, חופשית?

כשנסעתי לטיולים בעולם הרגשתי שאני טועמת מהחופש הזה שוב, חוקרת עולמות חדשים, תרבויות ונופים מדהימים, אבל כשחזרתי לארץ הבנתי שזה עדיין היה מוגבל, ותלוי בנסיבות ובמקום בו הייתי.

ככל אדם, ההתבגרות הביאה עימה אתגרים חדשים (ילדים, פרנסה, ושאר התחייבויות), והשאלה החלה להתעורר ביתר שאת – איך חיים חופש בתוך החיים עצמם? איך מרגישים וחשים את החופש הזה מעבר לכל נסיבה, בכל רגע ובכל מצב?

במהלך הדרך נחשפתי והוכשרתי לעבוד במספר רב של שיטות טיפול ותרפיות, במטרה לגלות את הסוד שמאפשר לחיות בדיוק כמו הילדה ההיא שרצה אל השמש. שיטות הטיפול השונות לימדו אותי שהחופש הוא תוצאה של תודעה משוחררת – ממחשבות ורגשות, חופשיה מרעיונות וקונספטים מגבילים, וחופשיה מהיאחזות במה שהיא כבר יודעת.

אדם חופשי ממחשבות ורגשות יכול לנוע בחיים ולהיות מי שהוא באמת. הוא אינו כבול לתפיסות עולם שהוא אסף במהלך הדרך, וגם לא לדעות קדומות שיש לאחרים ולו על עצמו. הוא בעצם חופשי לנוע בנתיב המיוחד שלו ולעשות בדיוק את מה שהוא רוצה לעשות. החיים מפסיקים להיות מטרד אינסופי, בעיות, צרכים ורצונות בלתי נגמרים, וכלא של מחשבות, והופכים להיות תנועה הולכת וגדלה לעבר חופש.

כשאנחנו יושבים למדיטציה ומתגלה חופש פנימי הוא עדיין לא מעוגן ומושרש בתוך הגוף עצמו, ולכן גם נידון להתפוגג עם הקימה מהמצב הסטאטי והנוח של ישיבה דמומה. הרחבה של אותו חופש אל תוך הגוף והתנועה, מעשירים את החוויה והתובנה הפנימית שחופש הוא באמת מצב שלא מותנה בכלום – רק ביכולת שלנו לדעת אותו. בעצם הגילוי שהוא יכול לזרום לנו בתוך הוורידים, ולהתעורר בשרירים שנעים לצלילי מוסיקה אנחנו מבינים שאנחנו חופש. זה לא רק מעשיר את החוויה של החופש התודעתי, זה ממש מלמד אותנו איך להיות מדיטטיביים בתוך החיים התובעניים, האינטנסיביים ומלאי התהפוכות. חופש ומדיטציה בעיניים פתוחות, בעודנו ערניים, מפוכחים ומעשיים.

מיינדפולנס בתנועה מפגיש אותנו עם רגעים שבהם הרוח והחומר מתמזגים ועושים אהבה מתוקה – ומגלים לנו סוד עתיק ונפלא שרוח וחומר הם אחד, שאין באמת הפרדה, שהחיים יכולים להפוך לריקוד חופשי חסר מגבלה מלא בהשראה ויופי.

ושהתודעה שלנו תמיד, אבל תמיד חופשית.

שליו שמעוני, מטפלת בתנועה ומחול מוסמכת, משלבת טכניקות להרחבת התודעה תוך כדי תנועה, דבר אשר מאפשר לגוף עצמו לנשום ולבעבע את החופש שקיים שם בתמיד.