נשיות בשיא פריחתה

למה רק נשים?

לעיתים נדמה שבמרוץ המטורף של החיים, קולה של הנשיות הולך לאיבוד. כולם רצים עוד ועוד, לעבר מטרה לא נודעת וקל כל כך להיסחף בזרם ולשכוח איכויות נשיות של הכלה, שקט והרגעות אל תוך ההווה. אנו מתרוצצות בין העבודה לילדים, נשארות עם הלשון בחוץ, ועמוק בתוכנו, יודעות שזו לא הדרך בה היינו רוצות לחיות.

בחברת נשים קל לנו להיזכר מי אנחנו ומהו טבענו. אנו מגלות שאנו חולקות את אותם אתגרים, את אותם רגשות ותחושות. אנו נזכרות באיכויות נשיות יפיפיות של פגיעות וחולשה, אשר לרוב איננו מרשות לעצמנו לבוא איתן במגע. מעצם ההימצאות במרחב מקודש של נשיות בטהרתה, אנו נרגעות ומאפשרות לעצמנו להיות חשופות ואותנטיות.     נשיות

קבוצת נשים הינה קרקע נפלאה ליצירת רחם מכילה ומחבקת המעודדת את פריחתה של כל אחת ואחת ואיתנו. אנו יכולות לחגוג ביחד את יופי החיים, לצחוק ביחד על החולשות שלנו ולהתחבר למימד של קלילות, שמחה ועליצות.

החופש להיות מי שאני

האם שאלתן את עצמכן מהו חופש אמיתי? וכיצד יראו חיי כשאהיה חופשיה באמת.

ואני לא מתכוונת לחופש שהמהפכה הפמיניסטית  דיברה עליו, חופש הכרחי שבעלדיו לא הייתי יכולה לכתוב את האתר הזה… אני מדברת על חופש פנימי,  חופש מעולם המחשבות הבלתי פוסק והרפטטיבי שבדרך כלל רק יוצר עוד ועוד בעיות ומספר לנו שמשהו לא בסדר.

חופש מהתגובות הרגשיות הנעלבות או הפגועות, מעבר לתחושת חוסר האונים או ה”פרייריות”.  חופש מהתניות חברתיות ודעות קדומות.

מקום שבו יש לנו את עצמנו ואנחנו חופשיות לנוע מתוך חדווה פנימית ולעשות בדיוק את מה שאנחנו רוצות לעשות, ללא דאגות וללא מחשבות על מה יגידו או יחשיבו. מקום שיכול לנוע בעולם ללא צורך באישורים או הכרה. ואפילו מקום ממש “קיצוני” שחופשי מתלות בגבר וזה לא אומר שאנחנו לא יכולות להיות בזוגיות, אבל מתוך חופש ולא מתוך צורך או תלות רגשית בו.

חשבתן פעם איך זה יהיה לנוע, כנשים בתוך הפלנטה הזאת ללא פחד ללא תחושה של מגבלה, להסכים להביא את הקול שלנו במלואו. יש מעט מאוד נשים לאורך ההיסטוריה שהלכו עד הסוף לעבר החופש שלהן, נשים כמו ביירון קייטי, ברנדון בייס אשר הסיכמו באומץ לחקור את המחשבות והרגשות שלהם ובסופו של דבר התעוררו לטבע האמיתי שלהן, לטבע חסר המגבלה והיופי האינסופי שהן.

כאשר אישה מגלה מהי באמת, נוגעת בחופש, היא הופכת למנוע של יצירתיות בלתי נדלה. היא לא תלויה יותר באישורים של הסביבה ולא מושפעת מהקולות הפנימיים שחוסמים ועוצרים אותה. היא לא מאמינה להם, כי היא למדה את הטבע של המחשבות והרגשות ויודעת שהם לא אמיתיים. אז היא הופכת לעירנית קשובה לחיים ולמה שהם מבקשים ממנה. היא כבר לא פוחדת מהחיים היא שותפה יצירתית בתוך החיים שלה. היא יודעת לאן היא הולכת ובשביל מה היא פה. היא נזכרת בשפע המתנות שיש בתוכה ומתחילה להעניק אותם החוצה לעולם, מתוך שפע של אהבה וחדווה שעולה על גדותיה.  כשבתוכה תחושת משמעות, יעוד ותכלית.

הבעיה מתחילה כאשר אנחנו מתנגדות וחוסמות את התנועה היצירתית, שרוצה לפרוץ דרכנו וכנשים לרוב אנחנו ממש מתעקשות לכבות את הדחף היצירתי בתוכנו, מכול מיני סיבות ומניעים לא מודעים שמלווים אותנו כבר מאות ואף אלפי שנים. אישה שחוסמת את היצירתיות שלה לאורך זמן מתחילה להרגיש מתוסכלת וממורמרת והיא לא בהכרח תבין למה. היא רק תבחין שיכולת האהבה שלה הולכת ופוחתת, היא לא מצליחה לקרון ולשמוח באמת מבפנים וכול סביבתה תרגיש בזה.

קיימים מכשולים רבים בדרך ליצירתיות אמיתית?  לדוגמא, אנחנו מפחדות להישאר לבד, אנחנו עסוקות בלחכות לבן זוג המוצלח והיצירתי שיגיע או מתקשות להתגבר על גירושים או עסוקות בלגדל ילדים. ואם זאת לא הבעיה אז בדרך כלל תוך כדי תהליך היצירה מופיעים ספקות, מתגנבים קולות של חוסר ביטחון, אני לא טובה מספיק, אני לא שווה וכו’. ושם אנחנו עוצרות ולא מטילות ספק בקולות עצמם. או מחכות לאישורים מהסביבה שיגידו לנו שזה טוב. מה היה קורה אם היינו מוותרות על הפחדים והחששות והולכות עד הסוף עם הגשמת התנועה היצרתית שלנו עד לרגע שהיא מוגשמת בחומר. מה היה קורה אם היינו מפסיקות להתפשר על החיים ושמות את החופש להיות מי שאנחנו בראש סדר העדיפויות.

ומצד שני מקיפות את עצמנו בנוכחות נשית אוהבת, כי דווקא מפגש אמיתי בין נשים הוא פוטנציאל יצירתי בלתי נדלה, נשים יכולות לדחוף אחת את השניה לפרגן ולתמוך, הן מכירות את הקשיים ויכולות להעצים אחת את השניה בצורה בלתי רגילה.

נשים מטבען הן מאוד יצירתיות, הן מאושרות כשהן יוצרות ומרגישות אומללות כשהן לא, והרבה אימהות מבינות במוקדם או במאוחר שהילדים הן לא התחליף ליצירה אמיתית שלהם בתוך החיים. הילדים גדלים בסופו של דבר ואנחנו מרגישות סוג של החמצה. בעולמנו כיום יותר מידי נשים מוותרות על החלומות שלהן ותמיד יש תירוץ למה זה לא אפשרי. שוכחות את עצמן בתוך החיים ולא מביאות נוכחות משמעותית לעולם.

אנחנו ממשיכות להביט על שפע היצירות שגברים מביאים לעולם לטוב ולרע, המשנים את פני האנושות ועדין לא מוצאות לנכון להשמיע את קולנו הייחודי.  איפה אנחנו? מה כנשים יש לנו לומר לעולם? איזה עולם אנחנו רוצות ליצור? מה היכולות שלנו שעוד לא הבאנו לידי מימוש? מה המתנות שאנחנו שומרות לעצמנו?

רוקדות אל החופש הוא קורס המלמד דרך טיפול בתנועה כיצד להתחבר למקורות היצירה שבתוכנו ולהביאם לידי מימוש בתוך החיים, כיצד לפרוץ את חומות הספקות והפחדים וללכת עד הסוף עם האהבה הכי גדולה שלנו כנשים ליצור, לאהוב ולתת.

נשיות וההיסטוריה שלה עד לימנו

האם כנשים אנחנו לא מרגישות שמשהו חסר בעולם ? האם ייתכן שכיום העולם הולך לאבדון , לעבר מלחמה וחורבן רק בגלל שהעולם חסר אותנו ?

רק בגלל שקיים חוסר איזון בין האנרגיות הגבריות ששולטות בעולם לבין האנרגיות הנקביות?

במאמרים הבאים אנסה לבחון האם תמיד העולם נשלט על ידי גברים? על עלית הנצרות והרדיפה הנשית.

נבחן את ההתעוררות הנשית במאה ה- 19 וה- 20, תרומותיה והשגייה של המהפכה הפמיניסטית.

ונשאל – מהו הצעד הבא שלנו כנשים?  מהו הנתיב שאנו הנשים יכולות לצעוד בו בביטחון לעבר הפיכתנו לנשים מלאות שמחת חיים, חדווה ואהבה? כיצד להביא את הישות הנשית לשיא פריחתה, כך שנוכחותה תשפיע על העולם כולו ותאזן אותו?

נחקור – איך כנשים אנחנו יכולות ללכת מעבר להתניות ביולוגיות תרבותיות, וכיצד להסיר את המסכה שדבקה בנו במשך דורות רבים אשר אפשרה לנו לשלוט בגברים?

ננסה לחשוף אלו התניות סיגלנו לנו כחלק ממשחקי הכוח בין המיניים ומהו טבענו האמיתי.

פרק 1 – האם העולם תמיד נשלט על ידי גברים?

בפרק זה אביא את הגישות האנתרופולוגיות המרכזיות אשר עוסקות בעידן הפרה-פטריאכלי, ולאחר מכן אגע בנקודות המפתח אשר עיצבו את יחסי הכוחות בין גברים ונשים עד להתעצבות של השלטון הגברי.

מאז שנות השבעים של המאה העשרים טוענים החוקרים, לנשים היה כוח כלכלי וחברתי לפני שהמין האנושי אימץ לעצמו אורח חיים חקלאי. אנתרופולוגים מאמינים שנשים נחשבו שוות, פחות או יותר , לגברים.

1.1. תור הזהב הנשי – העידן הפגאני ופולחן האלה (30,000 – 7,000 לפנה”ס)

1.2. המעבר לשליטה גברית (7000 לפנה”ס ועד עלייתן של הדתות המונותאיסטיות)

1.3 עליית הנצרות והרדיפה הנשית

פרק 2: המהפכה הפמיניסטית – התעוררות נשית במאה ה-19 וה-20

המילה פמיניזם נולדה לפני כמאה שנה בערך. בתחילה שימשה כאבחנה רפואית בלבד שנועדה לתאר גבר בעל אפיונים נשיים. עם הזמן השתנה השימוש במילה ו”פמיניזם ” הפך למושג בתחום הפסיכולוגי – אבחון של אישה בעלת תכונות אופי “גבריות” – תכונות כגון הרצון ללמוד, שאפתנות או אומץ לב. כיום אנו נתקלים במושג זה בהקשר של המאבקים הנשיים למען שוויון הזדמנויות, מאבק אשר נמשך עד עצם היום הזה. בפרק זה אסקור את גלי ההתעוררות הנשית והמאבק הפמיניסטי החל ממתחילת המ’ ה-19 ועד לימינו.

2.1 פמיניזם – הגל הראשון

2.2 הגל השני

2.3 הגל השלישי

2.4 סיכום ביניים – בנימה אישית

פרק 3: המהפכה הנשית הבאה – בקרוב

המהפכה החדשה היא ברגע שנתחיל להכיר בהיותינו ישויות רוחניות מגולמות בגוף נשי. ככאלה, קיימת בנו יכולת שהיא מטורפת, מפחידה, פראית ומדהימה כאחת – לוותר ברגע זה על הכל אם יש הזדמנות לאהבה. מה היה קורה אם היינו מחליפים את המילה “פמיניזם” במילה “אהביזם” (מלשון אהבה)?

3.1 לחזור אל הטבע הנשי דרך טיפול בתנועה

3.2 תלות בגבר

3.3 לבטא את הגוף רגשי בעזרת טיפול בתנועה

3.4 מיניות נשית

3.5 סיכום וביביליוגרפיה